החלטה בתיק מ"ת 34900-03-11 - פסקדין

1.                 נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין ניסיון שוד בנסיבות מחמירות. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 5.1.2011 בשעה 19:40 או בסמוך לכך הגיע המתלונן לביתו שברחוב הורוביץ 7 בראשון לציון והחל לעלות במדרגות לקומה הראשונה. המשיב הלך בעקבותיו של המתלונן, וטפח בידו על כתף המתלונן. המתלונן הסתובב לכיוונו של המשיב, ואז המשיב הכה בחוזקה, באמצעות אבן גדולה, בפניו של המתלונן, וניסה לחטוף מידיו את השקית בה אחז. המתלונן נאבק במשיב והכה אותו באמצעות מטריה שהיתה בידו, תוך שהמשיב ממשיך ומנסה לחטוף את השקית מידי המתלונן. שקית שהמשיב החזיק נקרעה והתפזרה בחדר המדרגות, ואז נמלט המשיב מהמקום. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרם למתלונן חתך מעל עין שמאל והמטומה סביב העין, והוא נזקק לתפרים מעל העין.

       במקביל לכתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.  

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת קיומן או העדרן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של המשיב.

הראיות לכאורה

2.                 דנ"א - D.N.A

המתלונן העיד בהודעתו במשטרה כי הכובע של השודד נפל בזירה.  נערכו בדיקות דנ"א, והוגשה חוות דעת מז"פ, לפיה:

בחומר שנדגם מהכובע התקבל פרופיל דנ"א שמקורו ביותר מפרט אחד (תערובת פרופילים).   הפרופיל הבולט בתערובת תואם את פרופיל הדנ"א של המשיב, או כל אדם בעל פרופיל זה כפי שהתקבל בבדיקות אלו.  שכיחות הפרטים באוכלוסיה שהינם בעלי פרופיל דנ"א, כפי שהתקבל בפרופיל הבולט בחומר שנדגם מהכובע ומהמשיב, נאמדת באחד ליותר ממיליארד פרטים.

3.                 ברור הדבר, שככל שהמופע נדיר יותר באוכלוסיה, כך המובהקות הסטטיסטית של הזיהוי גבוהה יותר.  כפי שנאמר בפרשת ע"פ 9724/02 אבו חמאד נ' מ"י פד"י נח(1) 71, בעמ' 92, מפי כב' השופט מ' חשין:

"עיקר הוא בנושא ההסתברות הסטטיסטית ובשכיחות ההתאמה בין הדנ"אשנמצא בזירה לבין הדנ"א של הנאשם, וככל שהשכיחות תלך ותפחת, כן יעלה ערכה של ראיית דנ"א .......  בדיקת דנ"א בהסתברות סטטיסטית גבוהה (ובלא שנכריע במידתו של אותו גובה) ראויה היא שדינה יהא כראיה של טביעת אצבעות,  ובהעדר הסבר סביר - הסבר העשוי לעורר ספק בלב בית המשפט - יהא ניתן להרשיע נאשם אך על פי ראיה זו".

וגם כב' השופט טירקל (שם, בעמ' 94) חיווה דעתו:

" שניתן לסמוך על התוצאה של בדיקת דנ"א לצורך זיהויו של נאשם כמי שעבר את העבירה, לפחות כמו שניתן לסמוך על טביעת אצבע, ו"כמעט" כמו שניתן לסמוך על ראיה ישירה...".

4.         ב"כ המשיב טוענת כי ראיית הדנ"א במקרה דנן איננה נחרצת, שכן, הפרופיל שהתקבל מהתובע מקורו ביותר מאדם אחד. נכון הדבר, אך אזכיר כי הפרופיל הבולט בתערובת הפרופילים שנתקבלה תואם את פרופיל הדנ"א של המשיב.   עוד היא טוענת כי דווקא על הכיפה, שנמצאה בזירה, בתוך הכובע (ראה תמונה), לא נמצא דנ"א של המשיב.    הטענה אינה מדוייקת.  בחוו"ד מז"פ צוין כי בחומר שנדגם מהכיפה נתקבלה תערובת  שמקורה בשני פרטים לפחות, וכי לא ניתן לשלול את תרומתו של המשיב לתערובת זו.  

             אזכיר כי עוסקים אנו עתה רק בשאלה של ראיות לכאורה, היינו - האם חומר הראיות שנאסף מבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירה המיוחסת לו (בש"פ 2201/11 פלוני נ' מ"י, כב' השופטת א' חיות, החלטה מיום 27.3.11).   "ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן אפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר.  רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס  כיום  לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם,  תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה,  ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים"  (בש"פ 826/08 קשאש נ' מ"י).    במקרה דנן נראה  כי תוצאות בדיקות הדנ"א, בהצטרפן לאיכוני הפלאפונים ויתר הראיות כמפורט להלן, מהוות ראיות לכאורה שדי בהן לצורך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. סוגיית הדנ"א תיבחן ותלובן לעומקה במסגרת התיק העיקרי, אך לצורך השלב הנוכחי - די במה שהובא.  והשווה  מ"ת 15787-11-08 מ"י נ' ששון,  שם ממצאי בדיקת הדנ"א היו דומים לממצאים במקרה דנן,  ונקבע,  מפי כב' השופטת ר' לורך,  כי  "הפרופיל הבולט בתערובת תואם את זה של המשיב,  כשהשכיחות הבאה בחשבון הינה באחד ליותר ממיליארד.  בשכיחות שכזו,  גם אם מדובר בתערובת,  ובצורך לבצע תיקון סטטיסטי ... עדיין יש בממצאים והמסקנות כדי להשתית ראיות לכאורה ..." .

5.         איכון טלפון סלולרי.

            כאשר נעצר המשיב, ביום 6.3.11, המכשיר הסלולרי שנתפס עליו היה מספר 054-8314179.

             בחקירת המשיב במשטרה ביום 9.3.2011 הוא העיד כי בעבר היה לו מכשיר סלולרי אחר, שמספרו 052-3538963 אולם המכשיר הזה נגנב לו לפני כשלושה חודשים (משמע: לא היה ברשותו בתאריך הרלוונטי לכתב האישום, 5.1.11).

             מנגד, אביו של המשיב, שלמה בן דוד, העיד בחקירתו במשטרה ביום 16.3.11 כי המספר אליו הוא מחייג כדי לדבר עם המשיב הוא 052-3538963.

            וגם בנו של המשיב, שלמה בן דוד אף הוא, העיד בחקירתו במשטרה ביום 16/3/11, כי ביום האירוע נשוא האישום, 5/1/11,  הוא טלפן מספר פעמים אל אביו, למספר

052-3538963, שזה היה מספר הפלאפון של אביו באותה עת, ואילו כיום מספר הפלאפון של אביו הוא 054-8314179.